בלוג / סרט בלהות, איבוד האנושיות

לאן מוביל הדיגיטל את האנושות

סצנה א'-
אני מזמן אנשים לישיבה שבועית. אני מתחיל לדבר ולאחר דקותיים אני שם לב שעיני כולם בתוך המובייל שלהם. המשתתפים ברובם שומעים ומגיבים אך אין מפגש מבטים, וביניהם גם אלה שכל כולם בנייד ואינם שומעים ויותר מכך, מגיבים שלא לעניין. כשאני מביע כעס רוב המשתתפים הצעירים מסתכל עלי כעל דינוזאור שמדבר שפה ארכאית הדורשת רחמנא לצלן, מבטים.

סצנה ב' -
יושב על הבר בג'פניקה לחטוף איזה סושי. מסתכל סביבי, המקום מלא אנשים אך שקט מוזר שורר. אנשים יושבים סביב שולחנות ומבטם תקוע בנייד שלהם. כשזוג פרץ בצחוק בו זמנית, לקח לי עוד מספר דקות להבין שהם מתווטסאפים האחת לשני! 80 ס"מ האחד מהשניה!

סצנה ג' –
יושב עם חבר לכוס בירה, חבר צעיר בעשרות שנים ממני, בשיחה (כן שיחה,  ללא ניידים) מועלית איזו שהיא דילמה, כמובן שנכנסים לגוגל לבדוק את התשובה, ואכן קיים מאמר, לא קצר, המתייחס לשאילתא, אני מתחיל לקרוא את המאמר, ואז, החבר הצעיר, מושיט את אצבעו אל הנייד וברפרוף אצבע מגולל אותו עד סופו, בכדי למצוא את התשובה!!! לשאלתי מדוע הוא אינו קורא את "הדרך לתשובה" הוא מתייחס לכך כזמן "המבוזבז" בלהתעמק בדרך אל התשובה, אם אפשר מייד להגיע אליה.

סצנה ד'-
רכזת גיוס מנסה לזמן מועמד לעבודה, לראיון עבודה אישי-פרונטלי "אני חייבת ? קורות החיים לא מספיקים ? אי אפשר ראיון אינטרנטי ?" פחד ממפגש עין בעין ללא "חומות דיגיטליים", מהצורך להתבטא ורבלית בעולם דיגיטלי.

סצנה ה'-
אחת מבנותי יושבת מול המחשב "עושה קניות", קונה בסופרמרקט, על המסך צילומי מוצרים ומחירים ברי השוואה. חסל סדר ריחות המזון, רעשי הרקע, עולם הצבעים, מישוש הפרי, חסל סדר מעורבות החושים ב"חווית" הקניה.
כך גם בקניית בגדים, אז דוגמנית וירטואלית תחליף בגדים במקומה, אבל היכן ריח הבדים ? מישוש הבד? היכן המבטים של המוכרת? היכן הקניה בחברותא? היכן חגיגת הצבע?

סצנה ו'-
אישה מבוגרת עומדת מול סניף בנק לשעבר ועל דלתו שלט "הסניף נסגר, לעסקאות בנקאיות הכנסו ל....וכאן באה כתובת דומיין של הבנק" עומדת האשה ודמעות בעיניה, לשאלתי האם אפשר לעזור היא שואלת " מה עם הכסף שלי, אני כל שבוע באה לבתיה (פקידת הבנק) לבדוק את החשבון ולקחת קצת כסף. מה אעשה, איפה הם עכשיו ? לאן הלך הכסף שלי???. היא הייתה היסטרית וחסרת אונים.

 אוקיי, בואו נעצור לשניה, זה אינו מאמר נגד האינטרנט, לא ולא, הרשת חשובה, המידע הטמון בה חשוב, האופציות שהיא פותחת כאמצעי תקשורת גלובלי, ועוד, העולם הולך קדימה (?) אך הרשת הופכת יותר ויותר לאמצעי מפגש חברתי, בין אישי, מקום בו המראה לא חשוב, ריח הגוף לא חשוב, הקול לא חשוב, המימיקה איננה חשובה, המבט בעיניים לא חשוב, שפת הגוף איננה חשובה. 

כל חווית הרכישה הופכת להיות "חסרת חושים".
אפשר לעשות עסקים חובקי עולם לבושים תחתונים ונעלי בית, אפשר להיות כל מה שאתה רוצה, ואינך. אתה יכול להגיב לדברים של ראש ממשלה, לרדת על ראש עיר, לחתוך לגזרים רב-אלוף, גם אם אתה בור ועילג ומעולם לא שרתת בצבא.
שיחות הווטסאפ וידיאו והסקייפ מנסות להחזיר את הפאן האישי, את המבט בעיניים, אך אין בקשרים אלו להחליף את המגע האישי. הבלתי אמצעי. ואנשים ממשיכים לתקשר אחד עם השני באמצעות מקלדת.
אני פוגש חבר'ה צעירים המסתגרים יותר ויותר בביתם, מול המחשב, ובאמצעותו הם מקיימים את הקשר עם העולם החיצון. "למה אני צריך ללכת ללקוח ? שלחתי לו מייל! זה לא מספיק ?" "התחלתי עם מישהי ברשת, נחמדה, אנחנו מדברים פעמיים ביום" "וואללה, נפגשתם פיסית?" "לא, למה? יש לי את התמונה שלה מהפייסבוק ואנחנו מדברים ורואים את אותם סרטים בנטפליקס או ביו-טיוב"......!!!!!!! 
"ואם ריח הגוף שלה לא ימצא חן בעינייך ואם תרבות הדיבור שלה, שפת הגוף שלה, המרחב בו היא חיה אינם "כוס התה שלך, מה תעשה?". והתשובה כרגיל מבט מזוגג של "אתה כל כך שנות שמונים" (לך תסביר שאני כל כך שנות החמישים.)
גם אם אני מחובר לדיגיטל, אני לא מבין לאן האנושות הולכת ??
אם הקשר הבינאישי הבלתי אמצעי ילך ויאבד, האם לא נהפוך לחברה אגואיסטית עמוסה בטיפוסים סוציופאטיים ?
ואם נפסיק להפעיל את החושים שתפקידם לספק לנו מודיעין המאפשר לנו לקבל החלטות, האם אט אט לא יעלמו (אבולוציה) החושים?.
האם במסלול עליו האנושות צועדת מוצרים יהפכו להיות לא רלוונטיים!!  (בשמים, בגדים, מסעדות, בתי קולנוע.......)  וכמה מקצועות יעלמו מהעולם (נוסף לאלה שכבר נעלמו).
הכוחות הכלכליים והפוליטיים הפכו את הרשת לכלי שליטה על ציבורים רחבים, והם מגדילים את התלות של כל אחד מאיתנו ברשת, לא צריך לדבר, לא צריך לגעת, לא צריך להריח, לא צריך.....
איך לכל הרוחות ממשיכים לחיות תוך שאנחנו חוגגים את היותינו בני אנוש.

(התמונה נלקחה מהרשת ללא איזכור שם היוצר)